משפחה

דיני משפחה

המשרד מתמחה במגוון תחומי דיני המשפחה: הסכמים, גירושין, משמורת, מזונות, רכוש, צוואות וירושות ועוד.

הסכמים

הסכמים נערכים בפרקים שונים של חיי המשפחה.

הסכם ממון

הסכמי ממון נערכים בין בני זוג המבקשים לבצע הפרדה רכושית בנכסים ובמיטלטלין אשר נצברו תוך כדי מהלך החיים המשותפים של הצדדים.

זוגות אשר נישאו אחרי 1.1.1974, יחול עליהם חוק יחסי ממון. חוק יחסי ממון קובע שכל הרכוש שנצבר על ידי הצדדים במהלך קשר הנישואין, גם אם ביחס שאינו שוויוני, הוא רכוש משותף, למעט נכסים שהיו לשניים לפני הנישואין, או רכוש שהתקבל במתנה או בירושה במהלך הקשר. אם שני בני הזוג אינם מעוניינים להיות כפופים לחוק יחסי ממון, ורוצים להסדיר ביניהם הסדר אחר, הם יצטרכו לערוך הסכם ממון כדין.

הסכם הממון יש לאשר בפני נוטריון או בית המשפט למשפחה לפני הנישואין. אישור הסכם ממון בפני בית המשפט נותן להסכם תוקף של פסק הדין.

הסכם ממון כאמור יכול להיערך בטרם הנישואין ובמהלך הנישואין, הסכם ממון ניתן לשינוי בהסכמת שני הצדדים.

הסכם גירושין

הגישה המטיבה לניהול קונפליקטים ואי הסכמות היא על דרך הגישור או באמצעות עורך דין מנוסה בעל יכולת להבין ולגשר בין הרצונות של הצדדים, על מנת לסייע להם להגיע לנקודת התחלה חדשה וחיובית.

בני זוג החפצים לסיים את קשרי הנישואין יחסכו לעצמם משאבים נפשיים ומשאבים כספיים אם ישכילו אכן לסיים את הקשר הזוגי בהסכמה ובדרכי שלום לצורך גיבוש הסכם גירושין אשר ימזער את הנזקים הצפויים מסיום הקשר.

במקרים בהם ילדים מעורבים על אחת כמה וכמה שנכון יהיה לסיים את הקשר בהסכמה הדדית, עם עורכי דין מנוסים המגלים רגישות לתא המשפחתי ומעודדים לשיח משותף, כבוד הדדי וקשר בריא בין כל הצדדים המעורבים. 

במסגרת הסכם הגירושין מסדירים הצדדים את מכלול המחלוקות, ומגיעים להסכמות בענייני הרכוש, המזונות, המשמורת והסדרי הראייה. לאחר שהצדדים הגיעו לכלל הסכמה ולגיבוש הסכם הגירושין ידרשו הצדדים לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני ובכך יקבל ההסכם תוקף של פסק דין המחייב את הצדדים.
משרדנו מספק ייצוג משפטי גם בערכאות המשפטיות וגם בבתי הדין הרבני.

גירושין

ביולי 2016 נכנס לתוקף חוק חדש,  חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, המחייב את ציבור המתגרשים בישראל לערוך הליך גישור ביניהם, בטרם הפנייה לדרכים המשפטיות. החוק מפנה את הציבור המעוניין להתגרש לפתור את הסכסוך באמצעות גישור, ורק לאחר תקופה בת 60 יום רשאים הצדדים לפתוח בהליכים משפטיים.

הליך הגירושין כולל לא מעט נושאים המתלווים אליו דוגמת: מזונות אישה, אם יש ילדים משותפים, משמורת והסדרי ראייה, מזונות ילדים והוצאות נלוות. סוגיות נוספות הנדרשות לצדדים הן סוגיות הרכוש ונכסי הקריירה.

תחת הגשת תביעה, יש להגיש בקשה ליישוב סכסוך אל אחת מן הערכאות, בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.

בני הזוג יוזמנו למספר פגישות גישור ביחידות הסיוע שליד בית הדין/בית המשפט אליו הוגשה הבקשה על מנת לסייע לבני הזוג בפתרון הסוגיה ולגבש הסכם גירושין הדדי.

יחידות הסיוע הן יחידות טיפוליות שתפקידן המרכזי, בהתאם לחוק ההסדר ההתדיינות המשפטית, הוא לתת מענה טיפולי ומידע למשפחות הנמצאות במשבר פרידה וגירושין, כאשר הצוות ביחידות פורש בפני בני הזוג מידע על הדרכים העומדות בפניהם ליישוב הסכסוך.
ביחידות הסיוע צוות הכולל עובדים סוציאליים בעלי הכשרה בטיפול ובגישור במשפחה עם ניסיון טיפולי במשפחות בהליכי פרידה וגירושין, עורכי דין ופסיכולוג/פסיכיאטר מייעץ.

בנוסף לאמור לעיל, יחידות הסיוע פועלות (בהפניה של שופט/דיין) בתחומים הבאים:

אבחון/יעוץ זוגי לבירור עתיד הנישואין.

סיוע בשעת משבר.

סיוע בגיבוש הסכמות בין בני הזוג.

תיווך והפניה לשירותים טיפולים בקהילה.

יעוץ לבית המשפט/בית הדין.

מתן סיוע למשפחות ולבית המשפט בתחום אלימות במשפחה.

מידע ויעוץ לגבי ילדים בתקופת משבר הגירושין:
למסמך הסבר בנושא: תמיד הורים: מידע להורים בהליכי פרידה וגירושין.

סדנאות מידע להורים בהליכי פרידה וגירושין.
לדף מידע בנושא: סדנאות להורים בהליכי גירושין.

מתן סיוע לילדים להתמודד עם המשבר, כולל יידוע המשפחה לגבי זכותו של הילד להשמיע את קולו ביחידת הסיוע או בבית המשפט בהתאם לתקנות (על פי בחירתו) והכנתו לתהליך.

ניהול מאגר מומחים לצורך מינוי על ידי בית המשפט, בהתאם לצורך.

לפרטים נוספים:

https://www.molsa.gov.il/Populations/Distress/Divorce/Pages/TM_02_01.aspx


מזונות 

הסדר משמורת משותפת הפך בשנים האחרונות להסדר המועדף במקרה של גירושין. הסדר משמורת משותפת משמעותה חלוקת שהות שווה בין האב והאם על הילדים. כאשר ההורים מתגרשים בהתאם להסדר המשמורת נגזר תשלום המזונות.

בפסק דין תקדימי, בע"מ 919/15, נקבע כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

להלן מתןך פסק-הדין התקדימי בעליון בתיק בע"מ 919/15 (מתוך הרציו באתר נבו):

" ביהמ"ש העליון קובע, פה אחד, בהרכב מורחב של 7 שופטים, מפי השופט ע' פוגלמן כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות שבפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

  • משפחה – מזונות ילדים – במשמורת משותפת.
  • שפחה – מזונות ילדים – חובת ההורים בתשלומם.

בקשת רשות ערעור שנדונה כערעור, במסגרתה נדרש ביהמ"ש, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, לשאלה: כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם, כאשר שכרם של שני ההורים זהה או קרוב לכך? מדובר בסוגיה שלא נבחנה משך תקופה ארוכה ושלגביה נחלקו הדעות בערכאות הדיוניות. הגיעה השעה להכרעה ברורה בסוגיה זו על ידי בימ"ש זה. (בשני המקרים שנדונו בערעורים שבכותרת, בתי המשפט הטילו על האב תשלום של חלק יחסי מההוצאות ההכרחיות של הקטינים וכן תשלום בגין מדור. בנוסף, בתי המשפט קבעו מנגנון לחלוקה שווה של ההוצאות החריגות של הקטינים).

ביהמ"ש העליון, בהרכב מורחב של שבעה השופטים (השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז, מ' מזוז, נ' סולברג, י' דנציגר, המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן, והשופטת א' חיות) קיבל את הערעורים, ופסק:
השופט ע' פוגלמן: סעיף 3(א) לחוק המזונות קובע כי דין המזונות של יהודים בישראל ייקבע על פי דינם האישי, הוא הדין העברי. עד היום, על פי פרשנותו הנוכחית של הדין העברי, שיסודו בפרשנות הנוכחית של תקנת תש"ד של מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בגילאי 6-15 (היא קבוצת הגיל העומדת במוקד הערעורים), מוטלת על האב האחריות הבלעדית לסיפוק הצרכים ההכרחיים. סכום זה
מחושב בדרך כלל כך: 1,400-1,300 ש"ח לכל ילד עבור מזון, ביגוד, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימליים בסיסיים (הסכום נחפף באופן חלקי כשמדובר בכמה ילדים). בנוסף, הצרכים ההכרחיים כוללים גם את חלקם היחסי של הקטינים בעלות המדור של האם הכוללת את שכר הדירה ואת עלויות החזקת הדירה. חלק זה מכומת בדרך כלל בכשליש עד מחצית מן הסכום המשולם על ידי האם; האב והאם שניהם עשויים להתחייב להוסיף על המזונות ההכרחיים מזונות נוספים מדין צדקה, עד כדי רמת החיים שבה הורגל הילד ערב הפירוד או עד כדי רמת החיים שלה הוא ראוי. ככל שיוטל חיוב כאמור, הוא יתחלק בין האב לבין האם על פי מפתח יחסי של הכנסותיהם מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.

מכאן שעפ"י הדין הקיים, גם במצב של משמורת משותפת, בחלוקת זמני שהיה שווים, וכאשר שני ההורים משתכרים שכר דומה, האב מחויב להעביר לידי האם תשלום מזונות חודשי קבוע בסכום לא מבוטל, אשר אינו מביא בחשבון את היקף ההוצאה שבה הוא נושא בעצמו עבור כלכלת הילדים עת הם שוהים עמו. כתוצאה מכך עלולים משאביו של האב להצטמצם עד כדי פגיעה ממשית ביכולתו לספק רמת חיים נאותה לילדיו ולו עצמו. על רקע זה נטען כי הדין הקיים אינו שוויוני ומביא לפגיעה בילדים ובאבותיהם. בהקשר זה הובהר כי הקושי בדין הקיים עומד בעינו, לא רק כאשר שכרם של שני ההורים זהה או קרוב לכך אלא גם במצב השכיח יותר שבו שכר הגבר לאחר הגירושין עולה על שכר האישה וכל עוד פערי השכר לטובת האב אינם משמעותיים.

נוכח הקושי שמעורר הדין הקיים במקרה של משמורת פיזית משותפת הכירו בתי המשפט המחוזיים באפשרות לקזז מדמי המזונות של אב שהוא צד להסדר כאמור, מתוך הכרה בכך שהאב נושא במישרין בחלק מן המזונות ההכרחיים עת הילד שוהה עמו. בהקשר זה עמד ביהמ"ש על הגישות השונות של בתי המשפט המחוזיים אשר להיקף ההפחתה האפשרי ולמרכיבי דמי המזונות שעליהן תחול (הידועים בכינוי כ"אסכולת חיפה", "אסכולת מרכז" ו"אסכולת תל-אביב"). כן הציג ביהמ"ש את דיוניה של ועדת שיפמן ואת מסקנתה המרכזית שלפיה יש לראות את שני ההורים כחייבים במזונות הילדים, תוך שהחיוב ביניהם יחולק על פי מצבם הכלכלי היחסי וחלוקת ימי ההורות ביניהם. דומה כי נוכח חלוף הזמן, העלייה בשכיחותה של תופעת המשמורת הפיזית המשותפת, וריבוי הגישות הנקוטות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, בשלה השעה לעיין מחדש בשאלת פסיקת המזונות בקטגוריה זו.

לעמדת השופט ע' פוגלמן, יש בנמצא פרשנות חלופית אפשרית לדין העברי החולש על הסוגיה, שלפיה יש לקבוע כי שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 15-6, מדין צדקה, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין. בכך מאמץ השופט פוגלמן את עמדת היועמ""ש ואת עמדת מועצת הרבנות הראשית בהחלטה מיום 30.11.2015. כתוצאה מכך, אפשרי כי במקרים של משמורת פיזית משותפת יופחת חיובו של האב בהשוואה למקובל כיום. אם ההורים שקולים מבחינה כלכלית, אפשרי גם שכל הורה יישא במזונותיו; אימוץ פרשנות זו, משמעו שינוי הדין הנוהג, כך שתחת החיוב הבלעדי המוטל על האב במזונות הכרחיים בגילאים האמורים תוטל האחריות לסיפוק כלל הצרכים – ההכרחיים ואלה העולים על כך – על שני ההורים.

פרשנות הלכתית זו מקובלת על גדולי הפוסקים בדורות האחרונים היא תואמת את מציאות החיים בימינו, היא נתמכת בהכרעה שקיבל המחוקק האזרחי בחוק המזונות אשר לקביעת המזונות במקרים שבהם לא חל הדין האישי; היא מקדמת את טובת הילד במקרים של משמורת פיזית משותפת – שכן היא מבטיחה כי גם בידי האב יוותרו די משאבים הדרושים לכלכלתו; היא מיטיבה להגשים את השוויון בין האיש לבין האישה, שכן היא מביאה לחלוקת החיוב ביניהם על פי פרמטרים כלכליים רלוונטיים במקרה הנתון. ביהמ"ש מוסיף, כי אין מדובר בשוויון טכני או פורמלי גרידא, אלא בשוויון מהותי
המכיר ומכיל היטב את הפערים המהותיים בין האיש לבין האישה, הן במישור ההורי, הן במישור הכלכלי.

בכל הנוגע לחשש כי נשים עלולות להיחשף ללחץ בלתי הוגן מצד גברים בהליכי הגירושין לפי דין תורה ולכן להסכים למשמורת פיזית משותפת שמטרתה להפחית את חיוב המזונות של הגבר, סבור השופט פוגלמן כי המענה העיקרי לחשש זה מצוי בשלב ההכרעה השיפוטית בדבר המשמורת הפיזית המשותפת ולא בשלב קביעת המזונות. היינו, אגב הבחינה המעמיקה הנעשית ממילא של כנות המשמורת הפיזית המשותפת והיתכנותה, יידרש ביהמ"ש להבטיח כי זו משרתת את טובת הקטין; וכי אם יסודה בהסכמת ההורים, הרי שזו משקפת מחויבות משותפת לטובת הקטין ולרווחתו.

לסיום קורא השופט פוגלמן למחוקק לקביעת הסדר חקיקתי שיסדיר סוגיה מורכבת זו – על כל היבטיה – באופן ממצה, מקיף ומפורט.

השופטת ד' ברק-ארז מסכימה לרבים מהעקרונות העומדים ביסוד חוות-דעתו של השופט פוגלמן. אף היא סבורה כי בפסיקת מזונותיהם של ילדים יש מקום להתחשב בקיומה של משמורת משותפת וכן כי יש ליתן ביטוי להיקף ההשתכרות של ההורים בפסיקת המזונות. עם זאת, חולקת היא על היישום המוצע של חלק מן העקרונות המוצעים על-ידי השופט פוגלמן. בהקשר זה, מציינת השופטת ברק-ארז, בין היתר, כי ההנחה הגלומה בהסדר המוצע על ידי השופט פוגלמן היא כי ההורים ישכילו להתקזז בעין, באופן טבעי, בהוצאות הילדים. אולם, לשיטתה, הנחה זו נמצאת בסתירה למאפיינים של מערכות היחסים בין הורים גרושים אשר מגיעות לפתחו של ביהמ"ש, אשר לא אחת מתאפיינות בחוסר אמון ובעיות בשיתוף פעולה. לכן, לגישתה, הסדר ברירת המחדל בתחום המזונות אינו יכול להתבסס על הנחה של שיתוף פעולה בין ההורים (גם אם ראוי לייחל לו), אלא על כללים ברורים שיאפשרו את תפקודם באופן מיטבי תוך צמצום חילוקי הדעות ביניהם.

העקרונות שאמורים לחול, לשיטתה, בכל הנוגע לנשיאה בחיובי מזונות במשמורת משותפת לילדים בגילאי 15-6, כמפורט בפסקה 61 לחוות דעתה הם:
א. במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים (לפי אחוז מסוים משיעור המזונות שעליו יורה ביהמ"ש לענייני משפחה, בהתאם לגילם של הילדים ולהערכתו את העלויות הכרוכות בהוצאות קיום שוטפות אלה מתוך כלל צורכיהם המגולמים במזונות).

ב. ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד). ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). לצד זאת, ניתן לחשוב על פתרונות נוספים כמו חשבון בנק משותף של ההורים, הכול לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיוניות על-פי הנסיבות המשפחתיות. בהעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהא זה אשר ביהמ"ש לענייני משפחה ימצא כי שימש עובר לגירושין כמטפל העיקרי בילדים.

ג. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי ביהמ"ש לענייני משפחה.

ד. כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך שהערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של נשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים.

השופט ע' פוגלמן נכון להצטרף אל המסקנה המעשית של השופטת ד' ברק-ארז במובן זה שהכלל בפסקה 61 בחוו"ד השופטת ברק-ארז, יהווה ברירת מחדל במקרה טיפוסי של משמורת פיזית משותפת אשר ניתן לסטות ממנה, בציינו כי כלל זה משקף יישום ראוי של העקרונות שעליהם עמד בפסקה 142 לחוות דעתו, אך הוא מדגיש כי יהא על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל בהקשר זה את שיקול דעתו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

השופטים מ' מזוז נ' סולברג י' דנציגר, המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן, והשופטת א' חיות, מצטרפים למסקנתו של השופט פוגלמן ומוסיפים הערות והסתייגויות מספר.

לאור האמור, הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה; יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על ביהמ"ש לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה.

הערעורים מתקבלים במובן זה שהוחלט להחזיר את הדיון בשני ההליכים שבכותרת לבתי המשפט לענייני משפחה כדי שישובו ויידרשו לקביעת חלוקת נטל המזונות בין בני הזוג, בשים לב למאפייניו הייחודיים של כל מקרה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפס"ד זה. "


משרדנו מספק מכלול מקיף של יעוץ ושירותים משפטיים בתחום דיני המשפחה וחורט על דגלו כי בכל הקשור בדיני משפחה הנכון הוא לנסות ולפתור את ההליכים בדרך של יישוב סכסוך, גישור על מנת למזער את היקף הסכסוך והשלכותיו על הצדדים לרבות על ילדי הצדדים.